<h1>סימני התרומה לסימן קס"ז</h1>
<h2>דף נה:</h2>
א"ר הונא יין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך. ואם נגע עכו"ם בזגי וחרצני' הנשארים נאסרין. ופריך לה ממתני' ירד לבור מה שבבור אסור. פי' אם נגע בו עכו"ם והשאר מותר דמה שבגת אינו נאסר במגע עכו"ם ומשני רב הונא סבר כמשנה אחרונה. דקתני חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי בגת לפי שחיישינן שמא כבר המשיך ונמצא משתכר באיסורי הנאה. פסק דין גיגית שיש בה ענבים דרוכין מתי קרוי המשיכה לאסור אותו במגע עכו"ם. ודין יין האסור שנתנו בענבים דרוכין קודם המשכה. וכן הלכה כרב הונא. שאם נתן סל בתוך גיגית דרוכה ולקח ישראל מן היין שבסל זהו המשכה ואם נגע עכו"ם בזגים וחרצנין הדרוכין ובעוטין נאסר הכלי ושמ' גם בלא לקיח' יין בתוך הסל כיון שיין הצלול נכנס בסל קרוי המשכה ליאסר מה שיש בתוך הגיגית במגע עכו"ם כמו קלוח שמן הגרגותני ולמטה בתוך הבור שנאמר בנצוק וכמו כן ע"י מגע עכו"ם לפי שמן הגרגותני ולמטה נבדלין הזגין והחרצנין מיין הצלול והוי בכלל מה שבבור אסור בין בנצוק בין במגע עכו"ם ומן הגרגותני ולמעלה הוי בכלל והשאר מותר בין במגע בין בנצוק. ורבי שלמה וכן ר"י ב"ר נתן פירש דאם פינה הענבים בתוך הגת אילך ואילך יין כנוס באמצע חשיב המשכה. וגם פי' בגת פקוקה ומלאה שמצא הצינור פקוק שעתה אין היין נמשך הימנה ומלאה שהוא לא פינה הענבים לצד אחד בגת. ולדבריהם דחשבי המשכה בלא נתינת סל וגרגותני. א"כ יזהר שלא יגע עכו"ם בגיגית דרוכה משפינה את הענבים לצדדין כדי להרבות יין במקום אחד. או שמא אף לדבריהם לא חשיב המשכה היכא שלא נתן עדיין סל אלא היכא שפינה הענבים באמצע הגיגית עד שלא נשא' בשולי הגיגית מן הענבים תחת היין הכנוס באמצע. [התרומה סימנים קס"ו—קס"ז]. גיגיות של ענבים דרוכין מותר עכו"ם ליגע בהם אפי' לכתחלה דא' רב הונא אינו נעשה יין נסך עד שימשוך וזהו עד שיתן הסל והגרגותני שם ולקח הישראל מן היין שבסל משם ואילך אם נגע עכו"ם ביין שבגיגית נאסר הכל ואם לא נגע רק בזגי' ובחרצנים ששם אי' הכל נאסר אלא אם כן משק' טופח להטפיח עליה שמחבר הכל וצריך עיון גבי עם הארץ שנגע באשכולות סביבותיו טמאות וכל הגת טהורה ואפי' לא לקח הישראל מן היין שבסל נקרא המשכה כיון שהיין צלול שם נכנס בתוך הסל ונבדל מן הזגים וחרצני' ולדברי רש"י והרב ר' יהודה בר' נתן אפי' בלא נתינ' סל אלא שפנה הענבים אילך ואילך ויין צלול כנוס לתוכו באמצע מקרי המשכ' ושמ' לדבריהם זהו כשל' נשארו הענבים עד שולי הגיגית במקום שיין הצלול כנוס שם.
